שיטות תרגול סיניות
שיטות תרגול סיניות. קונג פו. וו שו. צ'י קונג.
הסינים שמים את נקודת ההתחלה בהיסטורית שיטות התרגול שלהם עוד בתקופה הרחוקה של פאליאוליטיס. כ- 10,000 שנה לפני הספירה. הם משוכנעים שגם הנשקים המסורתיים העיקריים נוצרו בתקופה הרחוקה הזאת. בהתחלה תרגול גופני לבריאות ותרגול ללחימה היו נפרדים. הם לא היו בנויים כשיטה, לא היו להם מערכת, מבנה ברור של מיומנויות ופעילויות. תרגול לחימה היה באימון צבאי ואצל אנשי ביטחון בלבד. תרגול בריאותי ואנרגטי התפתח בקרב העם. אבל במהלך התפתחות הציוויליזאציה הסינית שיטות לחימה יצאו ממסגרות צבאיות והתפשטו בקרב העם. שם הן התאחדו עם רעיונות מטאפיזיים, עם שיטות תרגול אנרגטיות ייחודיות לסין. מיומנות המאסטרים העממיים הייתה לעתים גבוהה מלוחמי הצבא המקצועיים. היו תקופות בהיסטוריית סין, כאשר העם ידע להילחם יותר טוב מהצבא.
תרגול בריאותי המשיך להתפתח עד עצם היום הזה. הוא נמנה עם תחומי ידע הכרחיים לרופאים מסורתיים ולמטפלים עממיים בסין.
במהלך ההיסטוריה נוצרה תופעה של בניית סגנונות ויצירת בתי ספר ללימוד אומנויות לחימה. סגנון לחימה - זה מערכת של תרגילים המתבססת על עקרונות לחימה ברורים וכוללת טאקטיקות, תרגילי לחימה, נשקים מסוימים. בבתי ספר של אומנויות לחימה מפתחים שיטות לתרגול יכולות וכישורים של הלוחמים ומתרגלים סגנון אחד או מספר סגנונות לחימה בהתאם לידע ומיומנויות המורים והמדריכים. כל בית ספר נושא אפיונים ייחודיים לו למרות שהוא יכול ללמד אותו סגנון לחימה כמו עשרות בתי ספר אחרים.
אחד מבתי ספר הידועים ביותר במהלך ההיסטוריה הסינית הוא מנזר שאולין. במקום זה לא רק לימדו ותרגלו סגנונות לחימה שהגיעו ממאסטרים עממיים שונים, אלא גם פיתחו כמה סגנונות מקוריים של המנזר. התרגול ושיטת הלימוד היו מתבססים על רעיונות של הדת הבודהיסטית ועל כל הנהלים שמקובלים במנזר סיני בודהיסטי. מאוחר יותר סגנונות שאולין יצאו מקוטלי המנזר והיום ניתן ללמוד אותם כבר אצל מאסטרים במקומות שונים בסין שמלמדים בשיטות ישירות, חילוניות או חומרניות יותר ללא קשר הדוק עם הדת. סגנונות של המנזר הוטמעו גם בסגנון המודרני שנקרה "האגרוף הארוך" וניתן ללמוד אותו בארץ בלונג דאו. ילדים ובני נוער יכולים להתחרות בתחום של הסגנון הזה. משפחת ג'ה פיתחה סגנון משלה והוא התפרסם מאוד בצפון סין. זה הוא סגנון יפה, רחב תנועות, מרבה בשימוש הרגליים, גם הוא נכנס כאחד המרכיבים ב-"האגרוף הארוך". חלק אחר של "האגרוף הארוך" הוא סגנון פה-ג'י המהיר והזורם, דורש כושר ואתלטיות גבוהים ביותר.
בדומה למנזר שאולין התפתחו והתפרסמו בסין מרכזים אחרים של לימוד ופיתוח הלחימה המסורתית. מנזרים בודהיסטיים ודאוייסטיים באזורי אמיי, קונלון, וודאנג. כל אחד מהם הוליד זרם שלם של סגנונות לחימה. זרם הנדיר ביותר הוא זרם של קונלון, אבל גם אותו ניתן ללמוד בלונג דאו (סגנון בשם קונלון-פאי ווג'ימן). ברי וודאנג נוצרו סגנונות שקשורים לשיטת לחימה מפורסמת בשם טאי צ'י.
טאי צ'י נוצר ככל הנראה בכפר סיני קטן של משפחת צ'ן. זה היה לפני כ-300 שנה. במהלך ההיסטוריה שיטת לחימה ואימון מיוחדת זו יצאה מגבולות הכפר והתפזרה ברחבי סין והעולם כולו. בדרך נוצרו כמה סגנונות נוספים של טאי צ'י. סגנון יאנג ידוע לא רק בזכות הבסיס קרבי שלו, אלא מותאם היום לצורכי התרגול הבריאותי ולקידום איכות החיים ברמה האישית.
לפרטים נוספים והרשמה: 0546-38-15-28 (ולריה)
